סיפור עם חזון

אתמול, ט"ו באב, היה יום השנה לפטירה של אימי, לפני 15 שנה נפרדתי ממנה והיא עדיין נוכחת כל יום בחיי.


כילדה, מעולם לא התעניינתי בבישול או אפיה. גם כשכבר נכנסתי למטבח ושאלתי כמה ואיך, התשובה לרוב היתה "לפי העין", ובתור אחת שאין לה "עין", עשיתי אחורה פנה ונהנתי ממטעמי אימי, ובכך דיינו.


בתקופה שגרנו בטאייון חיינו בגן עדן קולונרי, מי בכלל צריך היה מטבח? למעט סלטים טריים, היה שם הכל. ולכן מקרר קטן בהחלט סיפק את צרכנו.


לפני קצת יותר משנה התחלתי להכין טמפה שבמהרה הפך למיזם עם חזון.

את הטמפה התחלתי הפעם, מנקודת מבט של אמא.

כשביתנו הבכורה חזרה מטיול אחרי צבא מאינדונזיה (שנגדע בעקבות הקורונה). שאלנו אותה מה הייתה רוצה שנכין עבורה על מנת לשמח אותה, והיא זרקה בלי להסס, טמפה. נכנסתי לגוגל והתחלתי לחפש. ברגע שהבנתי שמדובר במוצר פרוביוטי היה ברור לי שזה חייב להיות אצלנו במטבח. הבכורה אוהבת טמפה, אבל הבן השני חולה קוליטיס. תזונה זה חלק חיוני בריפוי, ופרוביוטי, מבחינתי, זה מוצר חובה.


מאחר שלא מצאתי כאן, החלטתי להתחיל מהתחלה. הזמנו סטרטר ובן זוגי ואני התחלנו לנסות להכין טמפה, הילדים הפכו לשפני הניסיונות. הסגר הראשון הגיע, התפנה לנו זמן .החלטנו למצוא מאסטרים לטמפה וללמוד מהם ישירות את רזי הכנת הטמפה.

התוצאות לא איחרו לבוא, הטמפה השתפר פלאים, הרחבנו את מעגל הנסיינים, נתנו לחברים ומשם העניינים התחילו להתגלגל בפן העסקי.


כמו שספרתי בהתחלה, בישול ואפיה זה לא הצד החזק שלי, אבל החלק האמהי והבריאותי, כן.

ולכן כשהיה לנו את המתכון, בנינו חזון. כמו שהטמפה עשה טוב לילדים שלנו ולנו, חשוב לנו יעשה טוב ויגיע לכמה שיותר אנשים. החלטנו להכניס את הטמפה למיינסטרים. חשוב לנו שאנשים יהנו מטמפה איכותי, טעים ,בריא ובמחיר הוגן. נכון להיום, אנו מוכרים ישירות ללקוחות טמפה טרי טרי, ובמקביל פותחים נקודות מכירה בבתי טבע בהם ניתן למצוא את הטמפה שלנו במקפיא. כקפוא, הערכים של הטמפה נשמרים בצורה הנכונה והטובה ביותר לאורך זמן.


אבל הכי חשוב בעיני היה שהבן שלנו היה לוקח בתחילת השבוע לצבא 5 חבילות טמפה. אני לא מתיימרת להגיד שזה מה שהרגיע את ההתלקחות. אף אחד לא יכול לשים אצבע ולהגיד בוודאות מה מקור המחלה ומה מרפא אותה. אבל ברור שתזונה נכונה היא חלק חשוב בריפוי ולעניות דעתי, החיידקים והתכונות הפרוביוטיות של טמפה עזרו, לראיה אחרי שנה של התלקחות, המעי נרגע.


ערוץ נוסף אליו פנינו לאחרונה הוא ענף המסעדנות, לכבוד לנו לראות את הטמפה שלנו מופיע בתפריט של מסעדת השף פאסטל Pastel ובמלה בתל-אביב, שאקטי בבאר שבע וב השווארמה הצמחונית ירושלים בשוק מחנה יהודה שבירושלים.


בכל פעם שאני נפגשת עם שפים, אני אומרת לעצמי, אם אמא שלי היתה רואה אותי, היא לא היתה מאמינה. אבל אני בטוחה שהיא היתה גאה בי.

מתגעגעת אליה, לחוכמתה, אהבתה, ולדרך החיים שהתוותה לי.


אוהבת

שלי


10 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול